וידאו ומאמרים On-line

סודות הבלטינג והצעקה

וידאו ומאמרים 21 ביולי 2019

הכל התחיל לפני הרבה שנים כשפתאום עולם המוזיקה המערבית החל לאמץ קולות פרימיטיביים שלא נשמעו בו הרבה זמן… בעולם בו המוזיקה הקלאסית שלטה, פתאום החל מרד מוזיקלי בסגנון רוק או קולות שמאופיינים יותר בדיבור וזעקה. בתקופה הזו, מורים ומורות לפיתוח קול האמינו בגישה השמרנית ולא רצו ללמד את הסגנון הזה שנראה כי עלול להזיק מאוד. הייתה זו ג'ו אסטיל שפרצה וסללה את הדרך ללימוד טכניקות צעקה בשיעורי קול, טכניקה הנקראת "בלטינג". בשנות השמונים היא פרסמה מאמר שמאז שקראתי אותו קשה לי לשכוח. היא יצאה בהצהרה מאוד חזקה ואמרה "הבלטינג הגיע והוא לא הולך לשום מקום" או במילים אחרות, תתמודדו כי הסגנון הזה מאוד פופולרי והוא לא הולך להיעלם אז כדאי שנדע איך ללמד אותו.

אסטיל זיהתה כי האלמנט המרכזי בתוך ה"בלטינג" הוא הטוואנג. סאונד שאנו מכירים מג'ניס בסדרה FRIENDS, או מסטיב ארקל שאמר "Did I do that?"

אז זה איזשהו מרכיב בתוך הצעקה ועם שימוש נכון הוא מאפשר לנו לקבל המון עוצמה.

בטכניקת אסטיל אז ועד היום תיארו את הטוואנג כשווה ערך ל"RING" שיש בשירה קלאסית – בעצם הגברה של תדרים מאוד גבוהים שמצלצלים לנו באוזן ונישאים הרחק. וזה נכון, זה בעצם העניין. אבל בעבר קישרו בין שני הסגנונות השונים ואמרו כי הטוואנג נוצר מבחינה אנטומית מהנמכה של האפיגלוטיס (מכסה הגרון).

לאחרונה חוקרת וקלינאית תקשורת בשם קרי אוברט, מוכיחה כי זה לא נכון. יש אפשרות להשתמש במכסה הגרון אבל זה נעשה בעזרתה של הלשון האחורית כמו שעושים בעיקר במוזיקה קלאסית וגם בפופ כמו ששאקירה או כריסטינה אגווילרה עושות. אבל יותר נפוץ בפופ טוואנג מסוג אחר, שמגיע דווקא ממקום גבוה יותר בלוע.

למעשה טוואנג או RING או הגברה של התדרים הגבוהים שבין 2500-4000 הרץ דורשת היצרות כלשהי בחלל התהודה. ההיצרות הזו יכולה להיות נמוכה יותר באיזור מכסה הגרון אך היא יכולה להיות גבוה יותר באזור הלוע. הכנתי לכם ציור קטן כדי להמחיש את השינויים הקורים בחלל התהודה:

 

אפשר לראות בצד ימין את ההיצרות בחלק העליון של הלוע בקיר האחורי של הלוע. יש לציין שהאיור הזה הוא להמחשה בלבד וההיצרות שמתרחשת שם בקיר הלוע היא לא בדיוק כמו בציור. כלומר הקיר האחורי לא נדחף קדימה אלא הצדדים של קירות הלוע באזור הזה מתקרבים אחד לשני. כמו צינור שמתכווץ קצת בעזרת שרירים חיצוניים. לעתיד אעבוד על כישורי הציור להמחיש את זה בצורה יותר טובה…העיקר שתקבלו מושג על איפה זה קורה ומה בערך מתרחש שם.

בצד שמאל אפשר לראות איך בסיס הלשון דוחק את האפיגלוטיס מטה וזהו איור אנטומי יותר מדויק להיצרות של הטוואנג הקשור למכסה הגרון.

אז שתי האופציות קיימות ולפעמים יש שילוב ביניהן. יש עדויות שהטוואנג הגבוה מתאים יותר לצלילים גבוהים ולכן סופרניות לא ישתמשו כל כך בטוואנג שקשור למכסה הגרון. מה גם שבהפקת קול בה תיבת הקול גבוהה הרבה יותר קשה להפיק את הטוואנג שמתקיים למטה בבסיס הלשון. לכן לעיתים קרובות הוא פחות רלוונטי לסגנון פופ או לסופרניות אשר שרות צלילים גבוהים במיוחד.

 

עכשיו, אחרי שהבנו פחות או יותר מה קורה אנטומית בטוואנג, הבנו שנדרשת היצרות ופה אפשר לדון ביישום וגם בבעיה.

אפשר ללמוד איך לייצר את ההיצרות הזו, את זה הרבה פעמים עושים בעזרת חיקויים והדגמות. אך ההיצרות הזו מועדת לפורענות ויכולה להגיע עם מתח מוגבר בשרירים. הרי מהות פיתוח קול הרבה פעמים היא לפנות מקום ולהוריד לחץ והנה כאן אנו מנסים להצר ולדחוס חלקים מסוימים בחלל התהודה.

 

אז מה עושים?

קודם כל נסו בדיבור. ברגע שהצלחנו לייצר חיקוי של דמות המשתמשת בטוואנג (כמו למשל בדוגמאות למעלה), צריך להוסיף לחיקוי הזה תירגולים שמבטלים את האנפוף ותרגילים שמעודדים "גרון פתוח".

גרון פתוח זה מושג מאוד מבלבל ונושא למאמר אחר אבל הרעיון הוא שלמרות שאנו סוגרים את שפתות הקול ומייצרים היצרות זו או אחרת אנו רוצים לשמור באופן כללי על הפתיחות בחלל התהודה. טכניקות שונות משיגות זאת בדרכים אחרות. הפיהוק הוא דוגמה ידועה, רק שבמקרה שלנו זה יהיה בעייתי אם נרצה לייצר את הטוואנג מהאזור של הלוע ולא מבסיס הלשון. לכן אני ממליצה להתחיל מאפקטים מוגזמים שמכוונים ישר למטרה ולהוריד משם לאט לאט.

למשל, במקרה של הטוואנג עם בסיס הלשון, להתחיל מחיקוי של קרמיט הצפרדע או של שאקירה, ואז לאט לאט לנסות להגזים פחות ולחשוב למשל על פיהוק תוך שמירה על איכות טוואנג מינימלית, מבלי שבסיס הלשון ייגרר אחורה בצורה מוגזמת מדיי. כאן הפיהוק מתאים כי הטוואנג הזה הולך בקלות עם תיבת קול נמוכה. למעשה, נסו ללכת מנקודת קיצון אחת לשנייה כך בטוח תוכלו למצוא את האמצע ולהכיר את הטוואנג הזה.

כנ"ל לגבי הטוואנג הלועי, התחילו דווקא מסאונד מוגזם מאוד ילדותי ומעצבן, תחשבו על הווידאו של סטיב ארקל שהראיתי למעלה. גם כאן חשוב קודם להתחיל ממקום של דיבור ולא ישר לקפוץ לצלילים ומנגינות. נסו להוסיף לילד הקטן אפקט של צחוק מתפקע "הילד הקטן שצוחק" ואז יש סיכוי שהצחוק עצמו כבר יגן על הגרון וימנע למשל משפתות הקול המדומות להתכנס יותר מדיי.

כמובן שכדאי להתאמן יחד עם מורה והדרכה. ההסברים הכתובים יכולים מאוד לבלבל אבל לפחות שופכים קצת אור על הטוואנג והסוד של העוצמה. ברגע שהנחתם את היסודות נסו לשלב את הקול הזה בקריאה כמו HEY! כאילו צועקים למישהו בצד השני של הרחוב רק במקום לשלוח מלא עוצמה ואוויר קדימה נסו להישען דווקא על אפקט הטוואנג ולגלות כיצד הוא עוזר לכם ו/או מקל על הצעקה.

זוהי ההתחלה והבסיס, מקווה שזה שופך קצת אור על הנושא! שיהיה המון בהצלחה!

ארמת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה עם הקול שלי בקיץ? 18 ביוני 2019

Aramat ניוזלטר

רשמו אותי לטיפים, סדנאות, ועדכונים חודשיים!